החלטה בתיק ע"א 14077-08-13

1.     לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אריה רומנוב) בת.א. 11635/04 מיום 07.07.13, בגדרו חייב את המערערת (הנתבעת) לשלם למשיב (התובע) סך של 80,000 ש"ח בצירוף הוצאות האגרה שהוציא, וכן שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ש"ח.

2.     בתגובתו לבקשה טען המשיב כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. זאת משום שבהתאם להוראת סעיף 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), הסמכות של ערכאת הערעור לדון בבקשת עיכוב ביצוע קמה רק לאחר שבית המשפט שנתן את פסק הדין דחה בקשה קודמת לעיכוב ביצוע.

3.     בתגובת המערערת לתגובת המשיב, צוין כי חל שינוי בתקנות וכיום אלה קובעות כי משהוגש ערעור, תוגש הבקשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור.

4.     לאחר הגשת תגובת המערערת, הגיש המשיב לבית המשפט מסמך שכותרתו "תגובה משלימה לבקשת עיכוב ביצוע", במסגרתו העלה טענות שונות נגד בקשת עיכוב הביצוע שהגישה המערערת, הפעם לגוף הבקשה. במסגרת זו, חזר בו המשיב מטענת חוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בבקשה.

5.     לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אנמק בקצרה.

6.     במסגרת התיקון לתקנות מיום 12.03.13 (ק"ת 7231, 868) שונתה תקנה 467 לתקנות, שניסוחה כיום כלהלן:

 (א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב)  הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.

7.     נמצא כי בניגוד למצב המשפטי ששרר טרם התיקון, בו היה על מבקש עיכוב הביצוע לפנות קודם לערכאה קמא, ורק לאחר מכן לערכאת הערעור, כיום ערכאת הערעור היא זו שאליה תוגש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, משהוגש ערעור.

8.     בהינתן שהמשיב לא טען כלל לגוף הבקשה, אלא סמך תגובתו אך על התקנות בנוסחן הקודם, אין לי אלה להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. נכון הוא כי המשיב הגיש "תגובה משלימה לבקשה לעיכוב ביצוע", דא עקא שעשה כן מבלי לבקש את רשות בית המשפט ומבלי שניתנה למערערת ההזדמנות להגיב לטענותיו השונות - לגוף הבקשה. יתר על כן, הגשת "תגובה משלימה", שלא כדין, גורמת לסרבול ההליך המשפטי והארכתו שלא לצורך.

9.     כללו של דבר: הבקשה מתקבלת. ביצועו של פסק דינו של בית משפט קמא יעוכב עד למתן פסק הדין  בערעור.

10. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום,  ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: